מעניין!

הרבה תהליכים שקשורים בכתיבה מלוּוים בתמונות. לפניכם תמונות מנסיעות תחקיר מיוחדות שעשיתי בזמן כתיבת ספרי "שליחות חשאית", סקיצות שנפסלו ועוד.

תמונות מנסיעות תחקיר

מבצע קהיר

"גיא התקרב אל הפירמידה הגדולה מכולן – זו שנקראת הפירמידה הגדולה של גיזָה, אחד משבעת פלאי תבל – והסתכל בתדהמה באבנים העצומות, כל אחת מהן במשקל של יותר משני טון. בעיקר הוא התפלא מכך שהאבנים מתאימות זו לזו כל כך, שכמעט אין ביניהן סדקים. איך זה יכול להיות? איך הביאו לכאן את האבנים האלה? איך הניחו אותן זו מעל זו? איך הגיעו לגובה כזה, ועוד בלי שום מנופים ושום כלום? לא ייאמן."
– מתוך הספר, עמ' 129-128

"הם נסעו עכשיו בכביש מהיר, ומשני צדיו היו בניינים, ועוד בניינים, ועוד בניינים, כולם בנייני מגורים גבוהים, שמרחוק נראו חדשים למדי. אבל כשרועי התבונן טוב יותר, הוא שם לב שהבניינים האלה אולי חדשים, אבל הם לא גמורים: אין בהם חלונות, ולפעמים גם לא גגות, והם פשוט עומדים להם ככה, חצי-גמורים, ריקים ועזובים."
– מתוך הספר, עמ' 245-244

 

מבצע טורונטו

"על הקיר בחדר הזה היה תלוי דף ועליו ציור שצייר ילד. רועי הסתכל על הציור שבו מוישי צייר את מפלי הניאגרה. רק עכשיו הוא נזכר שהמפלים המפורסמים והענקיים האלה נמצאים כאן בקנדה. כשראה את שני הילדים הקטנים שבציור עלה על דעתו שאולי מוישי צייר כאן את עצמו ואת אחותו. מי יודע, הוא חשב לעצמו, אולי אביאור לקח אותם לטיול למפלים האלה."
– מתוך הספר, עמ' 161

"הם המשיכו ללכת, ואז הגיע הרגע. בהתחלה רועי רק שמע את הרעש. רעש עמום ומוזר – שהלך והתגבר ככל שהתקדמו. רק כשהתקרבו עוד הוא הבין שזה רעש של מים. מים אדירים, גועשים. ואז רועי ראה אותו – את המפל האדיר שבצד הקנדי […] המעקה הגיע לרועי בערך עד לגובה החזה, ושלושתם – הוא, נועם וגיא – התקרבו אליו וממש גהרו מעל המים. איזו עוצמה, איזה כוח."
– מתוך הספר, עמ' 199-198

 

מבצע טוקיו

"חנן יצא מהמעלית אל הלובי של המלון ונעמד לרגע ליד מתקן הפרחים הענקי שבמרכזו – מין שולחן בצורת משושה, עשוי משילוב של עץ כהה ועץ בהיר, ועליו סידור פרחים כדורי, עצום בגודלו. הפרחים היו צהובים וכתומים, וכאילו האירו בצבעיהם הבוהקים את הלובי כולו."
– מתוך הספר, עמ' 12

"מכל אולמות הנשפים שבקומה נבחר לסעודה החגיגית אולם סָאקוּרה, שעליו קרא חנן באתר האינטרנט של המלון שהוא מכיל עד שלוש מאות איש. כשהגיע לקומה, חנן פתח לרגע את דלת האולם, והדבר הראשון שמשך את תשומת לבו היה הנברשות המהודרות שהשתלשלו מן התקרה. הנברשות עוצבו בצורת פריחת הדובדבן, הסמל הכי מפורסם של יפן, והיו מרהיבות ביופיין. ברגע שראה אותן, חנן הבין למה קוראים לאולם 'סאקורה'. הוא לא היה בקיא במיוחד בתרבות יפן, אבל אפילו הוא ידע ש'סאקורה' זה עץ דובדבן ביפנית."
– מתוך הספר, עמ' 58

 

"[סוזן הנחתה את חנן] לתוך תחנה של הרכבת התחתית. הם חיכו לרכבת יחד עם עוד מאות אנשים, וחנן פשוט לא האמין שאנשים במספר עצום שכזה יכולים לעמוד ולחכות בשקט מופתי כל כך. הקולות היחידים שנשמעו היו קולות של תיירים. אבל רוב הנוסעים היו יפנים […] כשהרכבת הגיעה, הם עלו עליה בטור מסודר, אף שבקרון עצמו בקושי היה אפשר להכניס סיכה."
– מתוך הספר, עמ' 62-61

 

מבצע תל אביב

"גיא תפס את דריה בידה והם חזרו לכיוון הבניין של התחנה המרכזית […] הם הגיעו לקומה מלאה בחנויות שוקקות חיים. מתקפה של צבעים הגיעה אל עיניה של דריה: שלטים ובגדים ומאכלים ואורות בקשת של גוונים בוהקים. השלטים בפתח החנויות והכרזות שנתלו על חלונות הראווה היו ברובם בשפות שדריה לא הכירה ובאותיות שהיא לא זיהתה. הכול היה צבעוני וזר ומקסים."
– מתוך הספר, עמ' 258

"נועם ראתה מנהרה. מנהרה צרה עם תקרה מעוגלת, שנדמה שנמשכה עד אינסוף. מתוך קירות המנהרה יצאו מדפים מוזרים – שורות על גבי שורות של מדפים, בגדלים שונים ובגבהים שונים, מהרצפה עד התקרה, וכולם בלטו פנימה לתוך המנהרה ובקושי השאירו מקום למישהו לעבור ביניהם."
– מתוך הספר, עמ' 281

 

סקיצות שנפסלו

כשעובדים על עיצוב של ספר – האיורים בתוכו או העטיפה הסופית – בודקים הרבה מאוד אפשרויות לפני שמחליטים על התוצאה הסופית.

הנה שתי הסקיצות הראשונות של "מבצע מנהטן", שהוכנו אצלי בבית:

והנה כמה ניסיונות שעשינו, אנשי ההוצאה והמעצב פיני חמו, לצבע של עטיפת "מבצע טוקיו":

גם באיורי הספרים היו כמובן התלבטויות. הנה, לדוגמה, איור של ילד ששקלנו להוסיף ל"אור נגד פז" ובסוף נשאר בחוץ. מי יודע, אולי עוד נשתמש בו בהמשך.

חזרה לתחילת העמוד >>